בדידות בגיל השלישי: איך שומרים על קשרים חברתיים ומוצאים חברים חדשים
בדידות היא אחד האתגרים השקטים של הגיל המבוגר, עם השפעה של ממש על הבריאות. דרכים מעשיות לחזק קשרים קיימים, ליצור חדשים ולבקש עזרה.
הילדים גדלו ועברו לגור בערים אחרות, החברים מהעבודה כבר לא נפגשים כל יום, בן או בת הזוג אולי כבר אינם, והשכנים הוותיקים עזבו את הבניין. עבור אנשים רבים בגיל השלישי, השינויים האלה מצטברים לתחושת בדידות עמוקה. בדידות אינה רק עניין רגשי. אנשי מקצוע בתחום הבריאות מתייחסים אליה יותר ויותר כגורם סיכון ממשי, שקשור לירידה במצב הרוח, לפגיעה באיכות השינה ולהשפעות שליליות על הבריאות הגופנית. החדשות הטובות הן שאפשר לעשות הרבה כדי לצמצם אותה, וכמעט אף פעם לא מאוחר מדי.
בדידות ובידוד אינם אותו דבר
חשוב להבחין בין בידוד חברתי לבין תחושת בדידות. בידוד הוא מצב אובייקטיבי של מעט קשרים ומפגשים. בדידות היא תחושה סובייקטיבית, הפער בין הקשרים שיש לאדם לבין הקשרים שהוא רוצה. יש אנשים שחיים לבד ונפגשים מעט, ומרגישים מצוין. ויש אנשים שמוקפים במשפחה ובכל זאת מרגישים בודדים, כי חסר להם מישהו שמבין אותם באמת.
ההבחנה הזאת חשובה, כי היא מזכירה שהפתרון אינו רק להגדיל את מספר המפגשים, אלא גם לשפר את איכותם. שיחה כנה אחת עם חבר קרוב יכולה להיטיב יותר מעשרה מפגשים שטחיים.
למה זה קורה דווקא עכשיו
הגיל השלישי מביא איתו שורה של מעברים שמכרסמים ברשת החברתית. היציאה לגמלאות מנתקת ממקום העבודה, שהיה עבור רבים מקור מרכזי למפגשים יומיומיים. אובדן בן או בת זוג, חברים ובני משפחה הוא חלק כואב מהגיל. ירידה בשמיעה, בראייה או בניידות מקשה על יציאה מהבית ועל השתתפות בשיחות. גם קשיים כלכליים יכולים להגביל השתתפות בפעילויות.
לכך מצטרפת לפעמים בושה. אנשים רבים מתקשים להודות שהם בודדים, כי הם חוששים להיתפס כחלשים או כנטל על הילדים. הם מסתגרים עוד יותר, והמעגל מעמיק. לכן הצעד הראשון הוא להכיר בכך שבדידות היא תחושה נפוצה ולגיטימית, ושמותר ואפילו חשוב לדבר עליה.
לחזק את הקשרים הקיימים
לפני שמחפשים חברים חדשים, כדאי להסתכל על הקשרים שכבר קיימים ולחשוב איך לחזק אותם. חבר ותיק שלא דיברתם איתו כבר שנה, בן דוד שגר בעיר סמוכה, שכנה שאתם מחליפים איתה רק שלום במעלית. לפעמים מספיק להרים טלפון, להזמין לקפה או להציע הליכה משותפת.
קביעות עוזרת מאוד. שיחת טלפון שבועית קבועה עם אחד הילדים, ארוחת שישי חודשית עם המשפחה המורחבת או מפגש קבוע עם חברים בבית קפה יוצרים עוגנים שמחכים להם. כדאי לא לחכות שאחרים יפנו, אלא ליזום. רוב האנשים שמחים כשמישהו נזכר בהם.
ליצור קשרים חדשים
למצוא חברים חדשים בגיל מבוגר אפשרי לחלוטין, ורבים מגלים שזו דווקא תקופה טובה לכך, כי יש יותר זמן פנוי. הדרך הטובה ביותר היא להשתתף בפעילות קבועה סביב תחום עניין משותף, שבה פוגשים את אותם אנשים שוב ושוב. הנה כמה כיווני פעולה:
- מועדונים ומרכזים לגיל הזהב ברשות המקומית, עם חוגים, הרצאות וטיולים.
- התנדבות בעמותה, בבית ספר, בספרייה או בבית חולים.
- חוגי ספורט מותאמים, כמו התעמלות, הליכה קבוצתית, שחייה או ריקודי עם.
- לימודים באוניברסיטה העממית, בקורסים לגמלאים או בקבוצות קריאה.
- פעילות בבית הכנסת, בקהילה או בגינה קהילתית.
ההתחלה היא בדרך כלל החלק הקשה ביותר. כדאי לתת לכל מסגרת כמה מפגשים לפני שמחליטים שהיא לא מתאימה, כי קשרים נבנים לאט. אפשר גם להצטרף יחד עם חבר או בן משפחה בפעם הראשונה, כדי להקל על המבוכה.
דרך נוספת שנחשבת יעילה במיוחד היא לקחת תפקיד. מי שמתנדב לחלק אוכל, מלמד ילדים לקרוא, מנהל את הספרייה בבית הכנסת או מארגן את קבוצת ההליכה השכונתית, אינו רק משתתף אלא חלק חשוב מהמסגרת. אנשים מצפים לו, שואלים עליו כשהוא חסר, ותחושת הנחיצות הזאת היא תרופה חזקה לבדידות. גם טיפול בחיית מחמד יכול לתת מבנה ליום ולהוביל לשיחות עם שכנים בגינה.
הטכנולוגיה כגשר
למי שהילדים והנכדים גרים רחוק, הטכנולוגיה יכולה להיות גשר משמעותי. שיחות וידאו מאפשרות לראות את הנכדים גדלים, להשתתף בארוחות משפחתיות מרחוק ולשמור על קשר יומיומי. קבוצות וואטסאפ משפחתיות וקבוצות של חברים ותיקים עוזרות להישאר מעודכנים ומעורבים.
מי שמרגיש לא בטוח בשימוש בטלפון החכם יכול לבקש מהנכדים ללמד אותו, או להצטרף לסדנאות להכשרה דיגיטלית שמתקיימות בספריות ובמרכזים קהילתיים. עם זאת, חשוב לזכור שקשרים מקוונים אינם מחליפים מפגש פנים אל פנים. הם תוספת, ולא תחליף.
תפקידם של בני המשפחה והקהילה
לבני משפחה יש תפקיד חשוב בזיהוי בדידות ובצמצומה. כדאי לשים לב לסימנים כמו הסתגרות, ירידה בעניין בפעילויות שאהבו, שינויים בתיאבון או בשינה, ודיבור על כך שאין להם בשביל מה לקום בבוקר. לפעמים מספיק להתעניין באמת, להקשיב ולהציע ליווי לפעילות חדשה.
גם לשכנים ולקהילה יש כוח רב. דפיקה בדלת, הזמנה לקפה או הצעה לעזור בקניות יכולות לשנות יום שלם למישהו שחי לבד. כשתחושת הבדידות מלווה בעצב מתמשך, באובדן תקווה או בקשיים בתפקוד היומיומי, חשוב לפנות לרופא המשפחה, שיכול להפנות לעובד סוציאלי, לפסיכולוג או לשירותי תמיכה בקהילה. אין בכך בושה, וזה צעד של אחריות כלפי עצמכם.
בדידות בגיל השלישי היא אתגר אמיתי, אבל היא אינה גזרת גורל. חיזוק קשרים קיימים, יציאה לפעילויות קבועות, שימוש חכם בטכנולוגיה ומעורבות של המשפחה והקהילה יכולים להחזיר את תחושת השייכות והמשמעות. הצעד הראשון אולי קטן, טלפון אחד או חוג אחד, אבל הוא יכול לפתוח דלת לתקופה מלאת קשרים, עניין וחברות.
